הָיְתָה לוֹחֶמֶת יְהוּדִיָּה, מְשׁוֹרֶרֶת וְאִשָּׁה לְמוֹפֵת. הִיא נוֹלְדָה בְּהוּנְגָּרְיָה, עָלְתָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִתְגַּיֵּסָה לַפַּלְמַ"ח וְצָנְחָה בְּאֵירוֹפָּה הַכְּבוּשָׁה כְּדֵי לְסַיֵּעַ לַיְּהוּדִים תַּחַת שִׁלְטוֹן הַנָּאצִים. סֵנֶש הִיא סֵמֶל לְנְחִישׁוּת, אוֹמֶץ וְאַהֲבַת הַמוֹלֶדֶת. 

חַנָּה נוֹלְדָה בְּ-1921 בְּבוּדַפֶּשְׁט, הוּנְגָּרְיָה, לְמִשְׁפָּחָה יְהוּדִית מִתְבּוֹלֶלֶת. בְּגִיל 18 עָלְתָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּחֵלֶק מֵהָעֲלִיָּה הַצִּיּוֹנִית, הִצְטָרְפָה לְקִיבּוּץ שְׂדוֹת יָם וְעָבְדָה בַּחַקְלָאוּת. בִּשְׂדוֹת יָם כָּתְבָה אֶת שִׁירָהּ הַמְּפוּרְסָם "הֲלִיכָה לְקֵיסָרְיָה". בְּשִׁיר הַזֶּה הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם וְתֵאַרָה אֶת אַהֲבָתָהּ הַגְּדוֹלָה לַטֶּבַע וּלְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בִּמְּלֶחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, חַנָּה הִצְטָרְפָה לְכּוֹחַ צַנְחָנֵים של הַפַּלְמַ"ח, שֶׁמַּטְּרָתוֹ הָיְתָה לְסַיֵּעַ לַיְּהוּדִים בְּאֵירוֹפָּה. הִיא צָנְחָה בְּיוּגוֹסְלַבְיָה וּמִשָּׁם נִסְתָּה לְהַגִּיעַ לְהוּנְגָּרְיָה, אַךְ נִתְפְּסָה עַל יְדֵי הַנָּאצִים והוּצְאָה לְהוֹרֵג בְּ-1944, בְּגִיל 23. 

שירים  נוספים  מאת  חנה  סנש

אשרי הגפרור

למות  

 הליכה לקיסריה

 לו באת

חַנָּה סֵנֶש הִפְגִּינָה אוֹמֶץ לֵב וּתְחוּשַׁת שְׁלִיחוּת. לַמְרוֹת הַסִּיכּוּן הָעָצוּם, פָּעֲלָה לְמַעַן הֲצָלַת יְהוּדִים וְהַגְשָׁמַת עֶרְכֵּיהָ. 

חנה סנש הפכה לדמות מיתית ולסמל, לאומי בזכות סיפור חייה יוצא הדופן וערכיה ההרואיים. המיתוס שנבנה סביב דמותה שואב השראה מאומץ ליבה, אהבת המולדת והנכונות להקריב את חייה למען העם היהודי, והפך אותה לדמות מופת של לוחמת ציונית, המשלבת כוח פנימי ותחושת שליחות עמוקה.

החיבור לארץ ישראל ולציונות
חנה עלתה לארץ בגיל צעיר מתוך רצון לתרום לבניית המולדת. הקשר שלה לארץ ישראל ולרעיון הציוני, שנראה דרך בחירתה להשתקע בקיבוץ ולעבוד בחקלאות, הפך למרכיב מרכזי במיתוס סנש. היא נתפסת כאידיאליסטית שלא רק דיברה על ערכים, אלא גם חייתה ופעלה על פיהם, דבר שהשפיע על דורות רבים של צעירים שהגיעו לארץ בעקבותיה.

החיים הכפולים של המשוררת והלוחמת
כתיבתה הרגישה והשירה שכתבה ("הליכה לקיסריה" היא המפורסמת שבהן) הצביעו על עומק רגשי ורגישות לטבע ולרוח האדם. חנה תוארה כלוחמת ציונית, אך גם כמשוררת עדינה שביטאה את כמיהתה לשקט ולשלום, דבר שהוסיף רבדים לדמותה והפך אותה לסמל מורכב של גבורה ושל אהבת הארץ והאדם.

הנכונות להקרבה ולסיכון
המיתוס סביב חנה סנש נבנה גם בזכות נכונותה להקריב את חייה. היא הייתה מודעת לסכנות שבמשימתה באירופה הכבושה, אך בחרה ללכת עד הסוף מתוך תחושת שליחות עמוקה. דמותה נחקקה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כלוחמת אשר שמה את גורל עמה לפני חייה האישיים, ומתוך כך הפכה לאייקון של הקרבה ושליחות.

הסמל הציוני והלאומי
לאחר מותה, הועלתה חנה סנש על נס והפכה לדמות מופת ציונית ולאומית. בעיני רבים, היא מייצגת את דור הלוחמים שנאבקו על זכותם של היהודים לחירות ולקיום. היא הונצחה בטקסים, במוסדות חינוך, באנדרטאות ובספרי היסטוריה כמודל לחיקוי. ישראלים רבים רואים בה את המופת הציוני, המשלב בין אידיאלים לאומיים לאישיים.

האתוס הנשי והפמיניסטי
דמותה של חנה סנש הפכה גם לסמל פמיניסטי. היא הייתה אישה צעירה, עצמאית, חזקה, שפעלה בנחישות ובאומץ בעולם שבו לרוב כיכבו דמויות גבריות. היא מהווה דוגמה לאישה שלקחה על עצמה משימות אמיצות, נלחמה למען עקרונותיה ולא נרתעה מהמגבלות והסכנות של התקופה. בכך, היא הפכה לסמל לעצמאות נשית וכוח נשי, המעורר השראה גם בעידן הנוכחי.

המיתוס ומורשתה של חנה סנש כיום
המיתוס סביב חנה סנש ממשיך להדהד בזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל ושל העם היהודי. בתי ספר, תנועות נוער וקהילות רבות שואבים השראה מדמותה, ואירועים הקשורים להנצחתה מתקיימים בכל שנה. דמותה ממשיכה להוות מקור לחיזוק ערכים של מסירות, אומץ ואהבת האדם והמולדת, וכך היא נחקקת בלבבות הדורות הבאים כסמל נצחי של גבורה אישית ולאומית.